ז'אן ד'ארק

Jeanne d'Arc

1412 - 1431, צרפת.

מכשפה וקדושה, נערה צעירה ורוחנית וגם מנהיגה צבאית שבהנהגתה הוטתה הכף במלחמת צרפת נגד האנגלים במאה ה-15.

עוד בילדותה בכפר דומרמי שבמחוז לוריין שבצרפת החלה ז'אן להראות סימנים של רוחניות מוגברת. בגיל 12- 13 החלה לשמוע קולות של המלאך מיכאל, קתרין הקדושה ומרגרט הקדושה. הקולות האלה הנחו אותה להמליך את הדופן – יורש העצר שארל השביעי.

בילדותה נהגה ללכת עם חברותיה ולהניח זרי פרחים על עץ הפיות בקרבת הכפר. מעשה פשוט ותמים זה היה אחד הטענות ששימשו להרשעתה בסגידה לפיות.

בתהפוכות המצב הגיאופוליטי ששרר אז בצרפת אל מול המלוכה האנגלית – צאצאי הנרי החמישי – שטענה לזכות על הכתר הצרפתי, דוכסות ברוגונדי, וגם גורמים בחצר הצרפתית עצמה, עמדה ז'אן לצד יורש העצר הצעיר שהעוצמה הצבאית של אנגליה דחקה מהכתר. כבר בגיל 16 היא יצאה מהכפר שלה אל האציל המקומי לטענתה שהוטל עליה להמליך את שארל השביעי. לצורך מסעה אל המלך החלה ללבוש בגדי גברים, ומאז התמידה בלבוש זה, דבר שבסופו של דבר הביא עליה את מותה. כאשר הגיע לחצר זיהתה את המלך אף על פי שהתחזה לאדם אחר על מנת לבחון אותה.

לאחר מבחן משכנע זה הועמד לרשותה צבא והיא יצאה למבצעים צבאיים נגד האנגלים שזכו להצלחה מסחררת במהלכן נפצעה שלוש פעמים. בסופו של דבר היא נלכדה בידיד הבורגונדים ונמסרה לאנגלים.

היא הועמדה למשפט שנמשל כחצי שנה שבמהלכו הייתה שרויה בבידוד ועברה חקירות רבות תחת איומי אונס, לאחר שעמדה בפני גזר דין מוות היא הודתה. לאחר שישה ימים חל מפנה היא שבה ללבוש את בגדי בגבר, לאחר שכנראה במכוון נלקחו ממנה בגדים אחרים). עקב כך היא הוכרזה ככופרת שחזרה לסורה וגם חזרה בה מהודאתה. גזר דינה היה מוות בשריפה.

בהוצאות להורג מקובלות הזרדים מוקמו מסביב לנידון כך שהקורבן היה מת מחנק כתוצאה מהעשן.

לא כך נעשה ב-30 במאי 1431, בהוצאה להורג שנערכה ברואן. על עמוד המוקד הועמדה במה גבוהה ,עליה אולצה הנידונה לעמוד. העשן התפזר בטרם הגיע אל ראשה; היא נצלתה למוות בתהליך ארוך ומיוסר, שלווה בזעקותיה. לאחר מכן שרפו רודפיה את גופתה פעמיים נוספות, ופיזרו את האפר בנהר.

ב – 1456 נערך לה משפט חוזר והיא זוכתה. ב-1920 הוכרזה כקדושה על ידי הכנסייה.

הנערה התמימה והאמיצה ששרה לפיות, דיברה עם מלאכים וקדושות הפכה לאחר מותה לגורם המאחד שיצר את הלאומיות הצרפתית, בזכותה יכול היה המלך להמשיך את שחרור צרפת מידי האנגלים. אבל היא שילמה את המחיר של פוליטיקה של גברים ושחיתות של הכנסייה על האומץ לחרוג מהמקום הקטן שהוקצה לה כנערה.

בטקס הוקרא שירו של ליאונרד כהן:

"Joan Of Arc"

Now the flames they followed Joan of Arc as she came riding through the dark; no moon to keep her armour bright, no man to get her through this very smoky night. She said, "I'm tired of the war, I want the kind of work I had before, a wedding dress or something white to wear upon my swollen appetite." Well, I'm glad to hear you talk this way, you know I've watched you riding every day and something in me yearns to win such a cold and lonesome heroine. "And who are you?" she sternly spoke to the one beneath the smoke. "Why, I'm fire," he replied, "And I love your solitude, I love your pride." "Then fire, make your body cold, I'm going to give you mine to hold," saying this she climbed inside to be his one, to be his only bride. And deep into his fiery heart he took the dust of Joan of Arc, and high above the wedding guests he hung the ashes of her wedding dress. It was deep into his fiery heart he took the dust of Joan of Arc, and then she clearly understood if he was fire, oh then she must be wood. I saw her wince, I saw her cry, I saw the glory in her eye. Myself I long for love and light, but must it come so cruel, and oh so bright?

מאמר